אירופה הולכת היום לבחירות...

כתיירים במדינות לטיניות רבות ודאי שמתם לב לבורות המקובלת שם בשפה האנגלית. אותה בורות נחשבת לאחת הסיבות המרכזיות שמונעת ממאות אלפי ספרדים צעירים מובטלים, לצאת לחפש פרנסה במדינות אחרות, למרות הגבולות הפתוחים באירופה.
יש בי מעט שמחה לאיד ואפילו תחושת צדק על כל אותם מקרים בהם מצאתי את עצמי עומד חסר אונים בתחנת רכבת סואנת בעיר ספרדית מנסה להבין מאיש המודיעין מאיפה יוצאת הרכבת לוולנסיה. הוא, בדומה לרבים אחרים, הביט בי באותו מבט חלול, אומר "נו אבלה אינגלס". למי קראת הבלה, יא בן.&^%^*! "יום יגיע ואתם תשלמו על זה"...

ה-VIX (מדד התנודתיות) שוב עלה בסוף השבוע ל-19.2 נק', מאותת על לחץ גובר של המשקיעים על רקע נתוני שוק התעסוקה בארה"ב.

בריטניה מנקרת עיניים עם אבטלה של 8.3%
הנתונים האחרונים במדינות האיחוד האירופי מזעזעים, בריטניה, ספרד, יוון, אירלנד ועוד נמצאות כבר במיתון. בגרמניה האבטלה חזרה לעלות וישנם סימנים על הידרדרות באמון הייצור. לנוער בספרד אבטלה הפכה לדרך חיים. בגוש האירו כולו הגיע שיעור האבטלה לכמעט 11% רק בריטניה מנקרת עיניים עם שיעורי אבטלה של 8.3%. כאמור, יש רק עסק אחד בספרד שיש בו היום עבודה - לימודי אנגלית (ואולי גם גרמנית). איך התפתחות זו תשפיע על הבחירות היום ואיך זאת תשפיע על תיק ההשקעות שלנו?:

היום נראה משהו גדול יותר מההפגנות האלימות באירופה
היום לא נראה סוסים דורסים מפגינים, לא נראה זרנוקי מים בצבע אדום, לא שמשות מנופצות של מקדונלד'ס ולא שורות של שוטרים שלא מצליחים ללכת ישר. אלא משהו הרבה יותר גדול: תור לקלפי! בדמוקרטיות לבחירות יש כח גדול עשרות מונים על כל הפגנה, אלימה ככל שתהיה.
עם זאת, על פניו, רק שתיים וחצי מדינות באירופה הולכות היום לבחירות, צרפת יוון (ובחירות אזוריות באיטליה) אז מה הביג דיל? יש ביג דיל! הבחירות מתקיימות בנקודות מפתח ועשויות להעיד על הכיוון אליו פונה הגוש. 

הקלפי חזק יותר מקליע" – ג'וזף שומפטר (1983-1950)

בצרפת, המשקיעים חוששים שהמועמד המוביל לנשיאות, פרנסואה הולנד, ינסה להכניס את הכלכלה המקומית למיטת סדום. כלומר, ינסה להגדיל את הוצאות הממשלה לרמה שבה הוא היה רוצה לראות אותן במקום לרמה שהן אפשריות. זוהי גישה מוכרת בקרב מהמרים שהפסידו וכעת מעלים את ההימור כדי לנסות להחזיר את ההפסד. באופן דומה, באיטליה, במידה ובבחירות אזוריות לא יזכו נציגי הממשלה הנוכחית ליתרון משמעותי עלול להתפרש הדבר כחוסר תמיכה ציבורית למדיניות הצנע ולרפורמות גם בה, גןם כן כיוון שהמשקיעים לא יאהבו לראות.

ביוון, החשש הוא מעלייתם של לאומנים, תנועה שעלולה להיתפס ככזאת שמעידה על מגמות לאומניות באיחוד האירופאי כולו. חלק מאותם חששות כבר מגולמים בשווקים, מה גם שלרוב לאחר בחירות דעות מתמתנות ולחצים בינלאומיים עושים את שלהם. אנו מאמינים כי כל צעד לא בכיוון יזכה לתגובה מהירה של השוק בעליית תשואות, מה שיחזיר את קובעי המדיניות לתלם. כלומר, יתכן שבטווח הקצר עליית לאומנים וסוציאליסטים יפגע בשווקים, אך בהמשך אנו מאמינים כי פגיעה זו תתמתן. שוק האג"ח יקח את ההובלה על המדיניות הכלכלית...
תוצאות האמת יתחילו כנראה להתפרסם כבר מחר בבוקר...

"דמוקרטיה היא בחירת דיקטטורים, אחרי שאמרו לך את מה שרצית לשמוע"... (אלן קורן)

מי שחושב שיותר צנע או פחות צנע יפתרו את הבעיות באירופה חי בפנטזיה
בעד צנע: גרמניה טוענת שזריקה של מיליארדים נוספים כדי "לעודד" את הכלכלות החלשות באירופה, דומה לזריקה של מיליארדים לפח. אלה כלכלות לא יעילות שהזרקת כסף למערכת הכלכלית שלהן לא יניע אותן, אלא אולי על הנייר. סיכוי סביר יותר שהוא יישמר את המבנה הכלכלי הבלתי יעיל ובלתי תחרותי שלהן ורק יגדיל עוד את החובות הממשלתיים.

נגד צנע: מנגד, המועמד המוביל לנשיאות בצרפת, פרנסואה הולנד, טוען כי לא ניתן להוציא את אירופה ממיתון באמצעות הגברת המיתון (הקטנת הוצאות). רק הגדלת ההוצאות יביאו להנעת הכלכלה וכך לעלייה ביכולת להחזיר את החוב. "הרעיון שאפשר לכפות על חייב לפרוע את חובו ע"י מניעת פרנסתו הוא אבסורד לוגי". כלומר, הפסדתם? בואו תגדילו את ההימור...

אבל יש גם גישה שלישית: טוענת ששני הפתרונות, הן הגדלת הצנע והן הקטנתה נראים מגוכחים. "מי שחושב שניתן לפתור את הבעיות של אירופה באמצעות העלאת או הקטנת הצנע חי בפנטזיה". הדרך היחידה לפתור בעיית חוב היא שכל אחד שהלווה לאותן מדינות יכיר בהפסד שלו ויתמודד איתו. הדרך השנייה האפשרית היא שהמדינות בחובות יצאו מגוש היורו וישחקו את המטבעות החדשים.

אתה מפחד להפסיד? אז בוא תגדיל סיכון!
מי הוא משקיע סולידי? אם זהו רק אדם שרוצה לשמור על ערך הכסף, לא להרוויח, לא להפסיד (ריאלית) שידע שהיום אין דבר כזה. זאת כאשר אג"ח צמודה לשנה נסחרת בתשואה שלילית של 0.6%. כלומר, היא מגלמת כבר הפסד ריאלי וזה עוד לפני העלויות הנלוות למיניהן. הדרך לנסות בכל זאת להימנע מהפסד ריאלי היא להגדיל את הסיכון. זהו לכאורה מצב אבסורדי, מציעים לאדם שלא רוצה להפסיד כלום ואפילו לא סכום X  לסכן סכום של X2  כדי אולי לכסות את ההפסד העתידי הצפוי לו. ובכל זאת, אם אתה לא יכול מולם, תצטרף אליהם:  

העלאת תשואה גלומה באג"ח – עדיף ע"י הארכת מח"מ או ע"י הורדת דירוג?
כאמור, ללא נטילת סיכון, מגולם למשקיע, לפחות בשנתיים הקרובות, הפסד ריאלי. משקיע סולידי שרוצה לנסות להגן על עצמו מאותו הפסד חייב (כאמור) לקחת לשם כך סיכון נוסף. יש לו לשם כך שתי דרכים עיקריות: הראשונה הארכת מח"מ, שהיא הגדלת סיכון הריבית והשנייה הורדת דירוג, שהיא הגדלת סיכון ההחזר. אנו מניחים שמשקיע סולידי לא יהיה מעוניין להיחשף לאג"ח קונצרני בדירוג נמוך במח"מ ארוך וכן לא למניות. נמחיש את המצב הקיים כיום בין שתי החלופות: משקיע שרוצה להשקיע באג"ח עם תשואה מגולמת שהיא כבר חיובית  0.87% צריך להאריך את מח"מ האג"ח הממשלתית ל-4.5 או מאידך להישאר במח"מ קצר יחסית של 1-3 שנים, אך להוריד את הדירוג (דרך אג"ח קונצרניות) לAA+.
אחת השאלות הנפוצות היא, איזו משתי הדרכים טובה יותר, שהרי בתוצאה נגיע עם שתיהן לתשואה מגולמת זהה. התשובה טמונה בעיקר בציפיות של המשקיע לגבי הכלכלה. ציפיות להתחממות הכלכלה, גוררת לציפיות להתחממות האינפלציה ובהמשך לציפיות להעלאות ריבית. בתרחיש כזה קיים סיכוי טוב יותר לאג"ח הקונצרניות הצמודות להצליח יותר. שכן, הן יהנו מירידת הסיכון לחדלות פרעון (שיפור הכלכלה), יקבלו את האינפלציה הגבוהה ויפגעו באופן מועט יחסית מהציפיות לעליית הריבית (בזכות המח"מ הקצר שלהן). לעומת זאת, פאסימיות לגבי הכלכלה תטיב יותר עם האג"ח הממשלתיות. מכיוון שהן אומנם יפגעו מהתקררות האינפלציה, אך יהנו מציפיות למתווה ריבית נמוך יותר (בזכות המח"מ הארוך שלהן) וישארו אדישות יחסית להרעה בתנאים הכלכליים. משקיע שאינו רוצה להמר על מצב הכלכלה (שהרי הוא משקיע סולידי) מוטב יעשה אם ישלב בין שתי החלופות, כלומר ישקיע גם באג"ח קונצרניות קצרות בדירוגים נמוכים יותר. 

כשאתם משווים אג"ח בעולם, שימו לב למטבע
התשואות הנמוכות בעולם, הסיכונים האזוריים השונים ושכלול שוקי המסחר הופכים את החיפוש והפיזור באג"ח ממשלתיות גלובאליות ליותר ויותר נפוצות. אך אחת הבעיות הרציניות איתן היא החשיפה למט"ח. למשל, תשואת אג"ח ל-5 שנים בברזיל עומדת על 9.6%. לכאורה תשואה מאד מפתה. אלא שהיא נקובה בריאל ברזילאי. תשואה של אג"ח ברזילאי ל-5 שנים נקוב בדולר כבר עומד רק על 1.6%. כלומר, השקעה באג"ח ברזילאי במונחי ריאל תהיה דומה יותר להשקעת מט"ח ספקולטיבית מאשר להשקעה על יכולת החזר החוב של ממשלת ברזיל. כאשר רוצים להמר על חוסנה הכלכלי של מדינה, מבלי להיכנס לספקולציות מט"ח, מוטב לבחון את פרמיית הסיכון הנקייה שלה,
ה-CDS. כלומר, השקעה באג"ח זרה ללא ניטרול מטבע כוללת בתוכה גם עסקת מט"ח. אומנם זוהי איננה דומה לעסקאות המט"ח הממונפות (הפופולאריות מאד בקרב שחקני מט"ח), אך היא עשויה במקרים מסויימים להוסיף סיכון גבוה יותר מכוונתו המקורית של המשקיע ובטח ביחס לתשואה של האג"ח עצמה. בהתאם לכך, גם בדיקה של הפרש תשואות בין אג"ח ישראלית לאמריקאית מסווה בתוכה עסקת מט"ח. שימו לב בגרף המצורף להבדל הגדול בין הפרש התשואות ל-5 שנים של אג"ח ישראלי לאמריקאי לבין פרמיית הסיכון של ישראל. ההבדל הזה מראה כיצד הפרש התשואות מגלם כיום בעיקר עסקת מט"ח שקל-דולר ופחות הימור על יכולת החזר החוב של ישראל. אם בכל זאת תרצו להיכנס לעסקת מט"ח אולי בכלל תעדיפו לעשות זאת בסכום קטן יותר דרך מינוף ההשקעה בכלים הנפוצים כיום בשוק.

לכינרת התווספו 3 טיפות לעומת ציפיות ל- 4.5 טיפות
בסוף השבוע האחרון פורסמו נתונים רשמיים של תוספת המשרות בסקטור הפרטי בארה"ב שהצביעו על ירידה בתוספת המשרות בשוק הפרטי מ-166 אלף ל-130 אלף, נמוך מהציפיות. הנתון מודד את השינויים נטו במשרות מתוך שוק עבודה עצום של 140 מיליון עובדים במשרה מלאה ועוד 15 מיליון במשרה חלקית. ולכן הוא מעין "טיפה בים". לזה יש להוסיף את השונות הסטטיסטית הגבוהה בין החודשים ואת ההתאמות בדיעבד לנתוני האמת שמתבצעות בכל חודש ולעיתים בעשרות אחוזים. לדוגמה, ב-3 החודשים האחרונים הוסיפו ההתאמות בדיעבד יותר מ-80 אלף משרות!
המשקיעים עדיין מתלבטים מה יותר חשוב להם יותר בנתון, האם באמת מצב שוק העבודה או תגובת הפד לנתונים.
נתון שעשוי כביכול לשבות את הלב הוא שיעור האבטלה עצמו שממשיך לרדת והגיע החודש ל-8.1%.
הבעיה היא שהנתון יורד לא בשל תוספת משרות חדשות (שיעור המועסקים נשאר קבוע בשנים האחרונות) אלא בגלל הירידה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. אנשים שמסיימים את הזכאות לאבטלה מפסיקים להיספר ע"י הביטוח הלאומי כמובטלים, וכשהם מתייאשים מלחפש עבודה הם גם לא נספרים יותר ע"י הלשכה לסטטיסטיקה כמחפשי עבודה פעילים - ויוצאים לגמרי מהמעגל. כך, שיעור ההשתתפות שמוגדר כיחס המועסקים ועוד המובטלים מתוך סך כוח העבודה – יורד. המגמה הזו בולטת מאז 2007  ולמרות שהיא מוסברת ע"י המשברים האחרונים – הבעיה נתפסת כיותר חברתית-תרבותית מאשר כלכלית.

"אזרח אמריקאי יחצה את האוקיאנוס כדי להילחם למען הדמוקרטיה, אבל לא יחצה את הכביש כדי להצביע בבחירות..."


אמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים

אוי לא – מאיפה הגיעו נתוני שוק העבודה המצוינים האלה?

נתונים מצוינים משוק העבודה האמריקאי ביום שישי לא הצליחו למשוך את וול-סטריט לעליות. למה? באירופה דירוג האשראי של הונגריה הופחת ע"י סוכנות הדירוג פיץ' בפעם השלישית בתוך חודשיים, מה שהמשיך להחליש את היורו. סין מודיעה הבוקר כי כמות ההלוואות והעלייה בכמות הכסף בדצמבר הייתה גבוהה מהערכות המוקדמות. בשבוע שעבר כבר כתבנו כי איך שזה נראה עכשיו, ברז האשראי בסין צפוי להיות פתוח ב-2012 וכך לדחות שוב את הבעיות של סין, בעיקר בתחום הנדל"ן, לשנים מאוחרות יותר. 

מדד הפחד נפל ביום שישי לשפל של 5 חודשים. אג"ח ל-10 שנים בארה"ב עומדת על  1.95% וה-30 שנה על 3.02%. כמה תהיה האג"ח העברית הלא צמודה הראשונה ל-30 שנה שתונפק מחר?

אנחנו אומנם לא קונים את סיפור ההתייצבות באירופה וגם לא סומכים על תוכניות בזוקה למיניהן, אבל כן רואים את שאר העולם מצליח להתחמק מליבת המלחמה הכלכלית באירופה ולהתקדם. הציפיות שלנו לא בשמיים, אנחנו לא מצפים להרים ו"גבעות", אבל ביחס לשאר האלטרנטיבות נהיה מוכנים לקבל גם עליות נמוכות מהממוצע ההיסטורי. 


שוק העבודה האמריקאי  - רק לפנק?
לאחר שביום חמישי, פרסום סקר המשרות המקדים של חברת ADP אותת שמספר המשרות במשק האמריקאי זינק בחודש דצמבר, נתוני האמת ביום שישי הראו כי לשוק העבודה האמרקאי התווספו 200 אלף משרות חדשות, זאת לאחר תוספת של 100 אלף משרות בנובמבר הערכות המקדימות עמדו על תוספת של 155 אלף משרות. תוספת משרות של מעל 150 אלף מספיקה כדי להוריד את שיעור האבטלה לאורך זמן, כשבעבר כשכוח העבודה גדל נדרשה תוספת של כמעט 200 אלף משרות. וכך, שיעור האבטלה ירד גם הוא לרמה של 8.5%, לעומת תחזית לעלייה לרמה של 8.7%.
בנוסף, נרשם שיפור גם במספר תביעות האבטלה הראשונות בארה"ב שירד בשבוע שעבר ב-15 אלף לרמה של 372 אלף. בעבר ראינו שרצף של הפתעות חיוביות גוררות גם עלייה בציפיות ומשם כבר קשה להפתיע לטובה אלא לרעה. ניתן לראות זאת במדד הפתעות המקרו של סיטי. ממנו עולה כי אנו נמצאים כיום ברמה שהעידה בעבר על נקודת מפנה שכבר היה קשה להפתיע ממנה לחיוב. 

אבל גם זאת לא הייתה סיבה לכך שהשווקים לא הצליחו לעוף למעלה בסופ"ש:

אוי לא – מאיפה הגיעו נתוני שוק העבודה המצוינים האלה?
למרות נתוני שוק העבודה המצוינים מידי שהגיעו מארה"ב בסוף השבוע, הצליחו שוקי המניות למשוך קצת למעלה. נתונים טובים הם באופן עקרוני בשורה שמורידה מהחשש למשבר. אבל המשקיעים לא רצו נתון טוב מידי, כזה שיוריד מהשולחן את האפשרות של תוכנית רכישות אג"ח חדשה ע"י הפד (הבנק המרכזי בארה"ב). התרחיש הכי טוב מבחינת המשקיעים היה לקבל גם אינדיקטור טוב משוק העבודה וגם ציפיות לתוכנית רכישות אג"ח, בעדיפות שנייה הם היו שמחים לקבל נתון תעסוקה חלש ותוכנית רכישות אג"ח, בעדיפות שלישית נתון תעסוקה מצוין בלי תוכנית רכישות אג"ח ובעדיפות רביעית נתון תעסוקה גרוע ותוכנית לרכישות אג"ח. שני הראשונים היו מושכים את השוק לעליות יפות, השלישית הספיקה בשביל לייצב והרביעית, שלמזלנו לא התרחשה, הייתה מושכת את השוק לירידות.
ואכן, נשיא הפד של סנט לואיס, ג'יימס בולארד, אמר אמש בעקבות פרסום נתוני שוק העבודה המצוינים כי הפד כנראה לא יתחיל בתוכנית חדשה לרכישות אג"ח. מה, הפד לא רוצה להלחם כדי להציל את הכלכלה?    

"מלחמה היא דבר רציני מידי כדי להפקידה באנשי צבא" - ז'ורז' קלמנסו

בזוקונומיקס (כלכלת בזוקה)
כלכלנים הפכו בשנים האחרונות לאנשי צבא: ממשלות זקוק ל"ארסנל", לבנק המרכזי יש "תחמושת", צריך "להילחם" במשבר האירופאי, להפעיל "בזוקה", "חומת אש" ועוד... לתפקידים כלכליים צריך לחפש היום אנשי צבא, בקורסים לכלכלה באוניברסיטה יוצאים היום למטווחים בשטחים. מלחמה!

שר האוצר הנק פולסון אף אמר "אם יש לך בזוקה בכיס ואנשים יודעים זאת" "כנראה לא תצטרך להשתמש בה." וכך אגב נראה שנוהג כיום גם הבנק המרכזי בארה"ב עם תוכנית ההרחבה הכמותית (QE3) ולדעתי במידה פחותה גם בנק ישראל שנראה שהעדיף "לשמור תחמושת" ולא להוריד את ריבית חודש ינואר.

"ההבדל היחיד בין אזהרה לאיום הוא אם אתה זה שנותן את האזהרה או מקבל אותה" – אורסון קארה

האם באמת יש כזה דבר כלכלת בזוקה? האם באמת הוצאות הממשלה ומדיניות הבנק המרכזי הם המקורות העיקריים לצמיחה ולשגשוג כלכלי? מדובר במכבסת מילים לרעיונות שחלפו מהעולם. רעיונות שגרמו אז למשקיעים, חברות ומוסדיים לשבת על הרי מזומנים ולחכות לסוף המלחמה של הממשלות בהם ולסיום אי הוודאות שנגרמת. כלכלת בזוקה היא לא הפיתרון לשום דבר, להיפך, פרוק חסמים שהציבו ממשלות, פירוק קבוצות כוח שיצרו ממשלות, עידוד עסקים וצרכנים ע"י הפחתת מיסים והגבלות.
"רק אדם מת ראה את סוף המלחמה" - אפלטון

הדבר הכי מטומטם שאתה יכול לעשות עם הכסף שלך
מדד הפחד והתנודתיות, ה-VIX, נפל ביום שישי לרמה של 20.6 נק' , הרמה הנמוכה ביותר מזה כחמישה חודשים. האם הוא מרמז שהמצב נרגע? כמו שאר האסטרטגיות לטווח קצר, גם מדד התנודתיות לא מצליח לחזות את כיוון השוק. הוא החמיץ את נקודות הפיתול הגדולות ביותר בשוק את משבר האשראי, התרסקות הבזק באוגוסט האחרון, החששות מהחוב הריבוני באירופה ועוד...  המשקיע ראיין פורמן, מ-CFA, טוען ש"בלי כדור בדולח, השערות על תנודתיות השוק, חייב להיות אחד הדברים הכי מטומטמים שמשקיעים יכולים לעשות עם הכסף שלהם". אחרי משפט כזה באמת לא מתחשק לנסות לחזות... אולי בכלל לא כדאי לנסות לחזות ולצפות לכלום?:

"המלחמה היא ממלכת אי הוודאות" – קרל פון קלאוזביץ

"ה-S&P500 ישיג בעשור הקרוב תשואה של 5% בלבד"
בסקירה האחרונה שלנו, שנכתבה ופורסמה בעיצומן של הירידות בשעות הצהריים של יום חמישי האחרון, כתבנו כי נתוני התעסוקה של ADP שיפורסמו מאוחר יותר עשויים להפוך את המגמה בחזרה לעליות, מה שבאמת קרה (ראו הרחבה). אבל, כמו שלא ידענו בוודאות אם הנתון באמת יפתיע לחיוב, אין בעולם אנליסט, סוחר או משקיע שמצליח לחזות בעקביות את כיוון ועוצמת המגמה של הטווח הקצר.
 
עם זאת, לחזות לטווח הארוך זו כבר משימה הרבה יותר פשוטה. אחת הדרכים המקובלות לכך היא השוואת היחס בין מחיר השוק לבין הרווח (מכפיל הרווח). אך אין הכוונה למכפיל הרווח השולי, כלומר הרווח הנוכחי של החברה, שעשוי להיות אלים מאד בתנודתיות שלו, אלא ברווח ארוך הטווח (הממוצע).  
המשקיע האגדי של GMO, ג'רמי גרנתאם, מעריך כי נרמול רווחים שכזה כיום מאותת כי ה-S&P500 צפוי לספק לאורך 10 השנים הבאות תשואה ממוצעת נמוכה מזו ההיסטורית. ג'ון הוסמן, מ-hussman funds, מעריך כי מכפיל הרווח ההיסטורי על מדד ה-S&P500 מתמחר לעשור הקרוב תשואה שנתית של 5% בלבד, לעומת תשואה ממוצעת של כ-10% במאה ה-20. (המקור).

בתרשים המצורף ניתן לראות כי הרווח העתידי החזוי ממדד ה-S&P500 (לפי מכפיל הרווח ההיסטורי) - הקו הכחול, נמצא בקורלציה עם התשואה שהתקבלה כעבור 10 שנים בפועל. כעת כפי שניתן לראות בתרשים, היא מנבאת תשואה, כאמור, של 5%. האם אלה חדשות רעות? ממש לא! ראשית, תשואה של 5% עדיפה על התשואות השליליות שהיו ב-500 S&P בעשור האחרון. שנית, היא בטח עדיפה על התשואה השלילית של 0.18%- שתקבלו על אג"ח אמריקאית ממשלתית צמודה ל-10 שנים (שהרי גם מניות מספקות הצמדה מסוימת לאינפלציה) ולמעשה עדיפה גם על האג"ח האמריקאית ל-10 שנים שאינה צמודה, שנותנת  1.95%, וזה בטח יותר טוב מה-0% תשואה שאתם מקבלים על מזומנים.

אם נגיד מספיק פעמים את המשפט: "בשנה הקרובה שוק המניות יכה את שוק האג"ח", יש יותר סיכוי שזה להתגשם?

רבים תופסים את האירו כבעל סיכוי רק לכיוון אחד – למטה!
האירו נופל מול הדולר כבר חמישה שבועות רצופים, רצף הירידות הארוך ביותר מזה כשנתיים. זאת על רקע משבר החוב באירופה והורדת הדירוג להונגריה. מול השקל היורו נפל משער של 5.20 באוגוסט 2011 ל-4.90 ₪  כיום, ירידה של 6.1%. סוחרים רבים החלו להמר נגד היורו. ההפרש בין המהמרים על התחזקות היורו למהמרים להיחלשותו עמד בתחילת החודש על 139 אלף. הבעיה הגדולה של האירו היא לא חולשה נוכחית שלו, אלא חשש שבעתיד יתממש סיכון של קריסה פתאומית שלו. 

"לאדם מת אין שום הבדל קטנטן מזוין מי ניצח במלחמה" – ג'וזף הלד (מתוך הספר מלכוד 22)

מחר - הנפקת אג"ח ממשלתי שקלי ישראלי ל-30 שנה
מחר ינפיק האוצר לראשונה אגרת חוב שקלית ל-30 שנה (קופון של 5.5%). הפעם האחרונה שבה הנפיק אג"ח שיקלית ארוכה הייתה (אם אני זוכר נכון) בסביבות 2006, אבל גם אז הטווח היה רק ל-20 שנה. הרבה אומרים לי "מי ייקח את הסיכון להשקיע פה ל-30 שנה" אבל עובדה שישנה אג"ח צמודה ל-30 שנה שנסחרת בתשואה לא גבוהה כ"כ של 2.9%. אז נכון שיכול להיות שאנשים מאמינים שמתישהו יגיע גל אינפלציה נוסף, אבל במדיניות הקיימת בשנים האחרונות תרחיש כזה הוא בהחלט לא סביר כ"כ. לאוצר יש כנראה כמה סיבות למהלך, הראשונה, להאריך את המח"מ של החוב, כדי להפוך אותו ליציב יותר. השנייה, להיות נוכח גם בשוק של הטווחים הארוכים מאד, שם לעיתים יש שחקנים אחרים. האוצר אולי רוצה לנצל את הבריחה לנכסים בטוחים היום בעולם, אף שישראל איננה נתפסת וכנראה גם לעולם לא תיתפס כגן עדן בטוח, היא בכל זאת מעוררת עניין מסוים. סיבה שלישית עשויה להיות בשכלול שוק האג"ח הישראלי, מה שייתן לו יותר כבוד והערכה מצד משקיעים, שרוצים לראות ציפיות לכל הטווחים. הן ציפיות לאינפלציה והן לסיכון. זה עשוי להקל גם על החברות במשק גם מבחינת תכנות החוב שלהן וגם מבחינת בניית תחזיות לסיכון ואינפלציה.

עקום תשואות מפוזר וארוך יותר הוא מבחינתנו דבר טוב בכל מידה, מה שכן הוא חייב נזילות. עד סוף החודש מתכנן האוצר להנפיק 400 מיליון שקל מהאיגרת. זה אומנם לא הרבה, אך גם הביקושים כנראה לא יהיו בשמיים. בשביל ההתחלה מדובר בסדר גודל הגיוני. בהצלחה!


תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים