כאילו לא הייתה הפחתת דירוג מעולם...

מתחילת השנה אנחנו מפמפמים שוב ושוב את נושא האשראי בסין וב-3 בינואר כתבנו:
"הנושא העיקרי שמעסיק את המשקיעים בנוגע לסין הוא לא מה קורה עם הנדל"ן, החשמל או המזון אלא האשראי. אם ברז האשראי בסין יהיה פתוח אז גם הנדל"ן, גם האורז, גם החשמל ומה שלא תרצו כבר לא יהיה בעיה. שיעור האינפלציה בסין חזר לשליטה, סביב ה-4%, מרמה של 9%. מה שמאותת כי ב-2012 ברז האשראי צפוי להיות פתוח. כלומר, תתכן שנה נוספת שסין תצלח בקלות".
ומרגע לרגע ועל כל נתון נוסף שמגיע מסין נראה שהתקווה והערכות אכן מתגשמות. נתונים מהבוקר על האטה בסין (ל-8.9% ב-2011), לאחר נתונים על האטה ביבוא, עליה בכמות ההלוואות ועליה בכמות הכסף, משכנעים את המשקיעים שברז האשראי בכלכלה השנייה בגודלה בעולם אכן יהיה פתוח השנה.

בורסות אסיה ואירופה הגיבו לידיעה בעליות, למרות המתנה מפחידה להנפקות של ספרד וקרן החילוץ האירופאית (EFSF).


כאילו לא הייתה הפחתת דירוג מעולם
אם גם הורדות דירוג למדינות אירופה לא מצליחות כבר לזעזע את המשקיעים, ממה כבר נשאר לפחד? לאחר שביום שישי האחרון הפחיתה סוכנות הדירוג S&P את דירוגי האשראי של 9 מתוך 16 מדינות גוש היורו טיפסו התשואות עליהן.
לא עזרו ההסברים שהורדת הדירוג הייתה צפויה, המשקיעים נלחצו, בין השאר מתוך דאגה לקרן החילוץ האירופאית (ה-EFSF) שנשענת על דירוגי המדינות.
אלא שלאותן הורדות דירוג כבר לא נשאר זכר. התשואה של צרפת, ספרד ואיטליה למשלן כבר חזרו את כל הדרך למטה. צרפת 10 שנים ל-2.97%, איטליה ל-6.45% וספרד ל-5.1%. מה שהצליח להרגיע את המשקיעים הם בין השאר, הנפקות מוצלחת אתמול של צרפת והבוקר של ספרד,  והודעה הבוקר של קרן החילוץ האירופאי (ה-EFSF) כי למרות שהדירוג שלה הופחת ל +AA יש לה עדיין מספיק הון להתמודד עם המשבר. זוהי עוד דוגמה לכך שלפעמים הנזק מאי הוודאות גבוה מהאמת המרה. אבל בוא נראה אותה מנפיקה היום ובוא נראה אותה מסיימת את הסאגה סביב יוון:

יוון היא מקור לצרבת לכל גוש האירו
· בחודש אוקטובר הקרוב יוון תיכנס לשנת המיתון החמישית ברציפות.
· בחודש אוקטובר האחרון הסכימו הפוליטיקאים האירופאים לתספורת של 50% לחוב היווני, אך לא מצליחים לממש את ההחלטה. 
· עד לסוף השבוע מצפים המשקיעים לתוצאות - שעון החול של יוון מורה על תאריך ה-20 במרץ כ"דד ליין", כשאז תידרש יוון לפרוע חובות של 14.4 מיליארד יורו, כסף שאין לה.
ברקע, הבנק המרכזי האירופי אומנם הצליח להקטין משמעותית את הלחצים הפיננסיים המיידיים בגוש. אבל הבעיה הבסיסית, של חוסר איזון פנימי בין המדינות, נשארה. גרמניה מסרבת להכיר בעודף בחשבון השוטף שלה כבעיה ומסיטה את כל המאמצים והדיון ליורו, כשהיא נחושה כמעט בכל מחיר לשמור על שער החליפין בין המדינות קבוע. היורו יחזיק את זה?:
תרחישים לעתיד מטבע היורו
היורו מתחזק הבוקר מול רוב המטבעות המובילים בעולם, למרות הורדות הדירוג ביבשת. הפייננשיאל טיימס הציג סכמה הממחישה את האפשרויות העיקריות לעתיד היורו (מצורפת). עכשיו נשאר לכם לחשוב אילו מבין התרחישים הוא הסביר. להעכתנו התרחיש הסביר ביותר הוא תרחיש מספר 3, בו מושג הסכם לאיחוד פיסקלי, תרחיש שלהערכתנו סביר רק בגלל שכל האחרים פשוט גרועים עד קטסטרופאליים. אחריו לפי הסבירות לתרחישים: 1, 2ב ו-2א.

 
אסטרטגיית השקעה – האם כדאי להשקיע לפי המלצות אנליסטים?
למניית אפל יש יותר אנליסטים שממליצים לקנות אותה מאשר למכור, מכל מניה אחרת בבורסה (עפ"י נתוני תומסון רויטרס). למרבה הצער, עדויות היסטוריות מראות כי למרות ההמלצות הרבות, מניות מומלצות לא משיגות בממוצע תשואות גבוהות יותר.
מחקר של בכיר לשעבר בגולדמן זקס ומרצה למימון באוניברסיטת טורנטו מציע דרך להבין לאיזו המלצות "קניה" להקשיב ומאילו להתעלם. המחקר מתבסס על עבודה שפורסמה לפי 16 שנה במגזין לכלכלה. אותה עבודה הפרידה בין המלצות ראשוניות של אנליסטים למניה, לבין שינויי המלצה (המלצה ששונתה לאחר מספר חודשים).
המלצות ששונו נמצאו חשובות יותר מהמלצות ראשוניות. אחד ההסברים לכך הוא שבפעם הראשונה שאנליסט בונה הערכת שווי הוא בונה תזרים מזומנים בסיסי שמתבסס על הנחות שאין באפשרותו לדעת. לעומת זאת, שינוי תחזית שמתבסס על צפי לשינוי אפילו קל בהנחות, וכזה עשוי להביא לשינוי משמעותי במחיר.
המחקר מראה גם כי כדי לנצל את אותם שינויי המלצה יש לפעול במהירות, "שינוי המלצה הוא כמו חלב, אם לא שותים אותו מייד הוא מתקלקל". מניות נוטות להיסחף בכיוון שינוי ההמלצה במשק זמן מוגבל של שבועות עד חודשים, לא שנים!  שנית, המלצת "מכירה" מצליחה לצפות את הנולד הרבה יותר טוב מהמלצת "קניה", כנראה בגלל שהאנליסטים לא רוצים להכעיס חברות ומשקיעים.
החוקרים חישבו ומצאו שמי שהיה פועל לפי שינויי המלצות של אנליסטים בתקופה שנבדקה, בין 1994 ל-2007, והיה מחזיק את הנייר לתקופה קצרה של חודש בלבד, ולהיפך עם הורדת תחזית, היה משיג תשואה שנתית שוטפת של יותר מ-45%, הרבה מעבר לתשואת המדד עצמו.

לראשונה- סוחרי האג"ח הגדולים מחזיקים יותר ממשלתיות מקונצרניות
לראשונה, נתונים של 21 סוחרי האג"ח הגדולים בוול-סטריט, אלה שסוחרים ישירות מול הפד, מראים כי אלה מחזיקים 74.7 מיליארד דולר של אג"ח ממשלתיות לעומת 61 מיליארד דולר של אג"ח קונצרניות. האם העדר נזכר מאוחר מידי?:

אג"ח ממשלתי – "תשואה של-26% בשנה או שנלך לפדיון"
על פי חברת המחקר, מורנינגסטאר, תיק של אג"ח ממשלתי אמריקאי במח"מ של 20 שנה עלה בשנה שעברה ב- 28%, אפילו טוב יותר מהתשואה שהשיג בשנת 2008 המקוללת 26%. האם ב-2012 יש שוב סיכוי לתשואות יפות כאלה? בשביל זה צריך שהתשואה ל-10 שנים תרד מתחת לרמה של 1.05%, עם הכלכלה ההזויה של היום זה תרחיש אולי לא סביר אבל גם לא בלתי אפשרי. גם מה הסיכון? הרי בתרחיש הכי גרוע נחכה לפדיון ונקבל את התשואה הגלומה של 1.9% (באג"ח ל-10 שנים). אז זהו, שלא ממש, יש עוד סיכון אחד שאנחנו לא אוהבים לשמוע עליו (מלבד הסיכון לחדלות פירעון בארה"ב שלא כל כך קיים), זהו הסיכון האינפלציוני. למעשה, אג"ח ממשלתית צמודה לשנתיים כבר מגלמת הפסד שנתי ריאלי של 1.5%. אם מסתכלים על ההיסטוריה הפסד ריאלי מתמשך הוא ממש לא דבר בלתי אפשרי. משנת 1942 עד 1951, איבדו המשקיעים באג"ח ממשלתי במח"מ של 5 שנים בממוצע 4.5% ריאליים כל שנה (על פי נתוני מורנינגסטאר). זה בטח לא נעים. נכון הסיכון לאינפלציה מתפרצת נראה היום נמוך, אבל אי אפשר להתעלם משלל נתונים כגון ירידה בשיעור האבטלה בארה"ב בחודש דצמבר ל- 8.5% וזינוק במדד אמון הצרכנים מ-69.9 נק' ל-74 נק'. לעומת, זאת ניתן לקבל היום עבור מעט יותר סיכון תשואות גבוהות באג"ח קונצרניות, שהפער בינן לבין הממשלתיות קפץ (ראו גרף בנספח הגרפי).

היום- מדד התעשייה לאזור ניו-יורק
אחד מהאינדיקטורים המקדימים החשובים ביותר הוא מדד מנהלי הרכש בתעשייה. היום יפורסם המדד הזה לאזור ניו-יורק שהוא מקדים את האינדיקטור המקדים. עם זאת, שימו לב בגרף המצורף שבתקופה האחרונה המתאם בין השניים נחלש. ממוצע התחזיות לנתון הוא לעליה מרמה של 9.53 נק' ל-11 נק'. להערכתנו אכן יש סיכוי גבוה לעליה, בעיקר על רקע צפי להגדלת מלאים בתעשייה.

תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים

אוי לא – מאיפה הגיעו נתוני שוק העבודה המצוינים האלה?

נתונים מצוינים משוק העבודה האמריקאי ביום שישי לא הצליחו למשוך את וול-סטריט לעליות. למה? באירופה דירוג האשראי של הונגריה הופחת ע"י סוכנות הדירוג פיץ' בפעם השלישית בתוך חודשיים, מה שהמשיך להחליש את היורו. סין מודיעה הבוקר כי כמות ההלוואות והעלייה בכמות הכסף בדצמבר הייתה גבוהה מהערכות המוקדמות. בשבוע שעבר כבר כתבנו כי איך שזה נראה עכשיו, ברז האשראי בסין צפוי להיות פתוח ב-2012 וכך לדחות שוב את הבעיות של סין, בעיקר בתחום הנדל"ן, לשנים מאוחרות יותר. 

מדד הפחד נפל ביום שישי לשפל של 5 חודשים. אג"ח ל-10 שנים בארה"ב עומדת על  1.95% וה-30 שנה על 3.02%. כמה תהיה האג"ח העברית הלא צמודה הראשונה ל-30 שנה שתונפק מחר?

אנחנו אומנם לא קונים את סיפור ההתייצבות באירופה וגם לא סומכים על תוכניות בזוקה למיניהן, אבל כן רואים את שאר העולם מצליח להתחמק מליבת המלחמה הכלכלית באירופה ולהתקדם. הציפיות שלנו לא בשמיים, אנחנו לא מצפים להרים ו"גבעות", אבל ביחס לשאר האלטרנטיבות נהיה מוכנים לקבל גם עליות נמוכות מהממוצע ההיסטורי. 


שוק העבודה האמריקאי  - רק לפנק?
לאחר שביום חמישי, פרסום סקר המשרות המקדים של חברת ADP אותת שמספר המשרות במשק האמריקאי זינק בחודש דצמבר, נתוני האמת ביום שישי הראו כי לשוק העבודה האמרקאי התווספו 200 אלף משרות חדשות, זאת לאחר תוספת של 100 אלף משרות בנובמבר הערכות המקדימות עמדו על תוספת של 155 אלף משרות. תוספת משרות של מעל 150 אלף מספיקה כדי להוריד את שיעור האבטלה לאורך זמן, כשבעבר כשכוח העבודה גדל נדרשה תוספת של כמעט 200 אלף משרות. וכך, שיעור האבטלה ירד גם הוא לרמה של 8.5%, לעומת תחזית לעלייה לרמה של 8.7%.
בנוסף, נרשם שיפור גם במספר תביעות האבטלה הראשונות בארה"ב שירד בשבוע שעבר ב-15 אלף לרמה של 372 אלף. בעבר ראינו שרצף של הפתעות חיוביות גוררות גם עלייה בציפיות ומשם כבר קשה להפתיע לטובה אלא לרעה. ניתן לראות זאת במדד הפתעות המקרו של סיטי. ממנו עולה כי אנו נמצאים כיום ברמה שהעידה בעבר על נקודת מפנה שכבר היה קשה להפתיע ממנה לחיוב. 

אבל גם זאת לא הייתה סיבה לכך שהשווקים לא הצליחו לעוף למעלה בסופ"ש:

אוי לא – מאיפה הגיעו נתוני שוק העבודה המצוינים האלה?
למרות נתוני שוק העבודה המצוינים מידי שהגיעו מארה"ב בסוף השבוע, הצליחו שוקי המניות למשוך קצת למעלה. נתונים טובים הם באופן עקרוני בשורה שמורידה מהחשש למשבר. אבל המשקיעים לא רצו נתון טוב מידי, כזה שיוריד מהשולחן את האפשרות של תוכנית רכישות אג"ח חדשה ע"י הפד (הבנק המרכזי בארה"ב). התרחיש הכי טוב מבחינת המשקיעים היה לקבל גם אינדיקטור טוב משוק העבודה וגם ציפיות לתוכנית רכישות אג"ח, בעדיפות שנייה הם היו שמחים לקבל נתון תעסוקה חלש ותוכנית רכישות אג"ח, בעדיפות שלישית נתון תעסוקה מצוין בלי תוכנית רכישות אג"ח ובעדיפות רביעית נתון תעסוקה גרוע ותוכנית לרכישות אג"ח. שני הראשונים היו מושכים את השוק לעליות יפות, השלישית הספיקה בשביל לייצב והרביעית, שלמזלנו לא התרחשה, הייתה מושכת את השוק לירידות.
ואכן, נשיא הפד של סנט לואיס, ג'יימס בולארד, אמר אמש בעקבות פרסום נתוני שוק העבודה המצוינים כי הפד כנראה לא יתחיל בתוכנית חדשה לרכישות אג"ח. מה, הפד לא רוצה להלחם כדי להציל את הכלכלה?    

"מלחמה היא דבר רציני מידי כדי להפקידה באנשי צבא" - ז'ורז' קלמנסו

בזוקונומיקס (כלכלת בזוקה)
כלכלנים הפכו בשנים האחרונות לאנשי צבא: ממשלות זקוק ל"ארסנל", לבנק המרכזי יש "תחמושת", צריך "להילחם" במשבר האירופאי, להפעיל "בזוקה", "חומת אש" ועוד... לתפקידים כלכליים צריך לחפש היום אנשי צבא, בקורסים לכלכלה באוניברסיטה יוצאים היום למטווחים בשטחים. מלחמה!

שר האוצר הנק פולסון אף אמר "אם יש לך בזוקה בכיס ואנשים יודעים זאת" "כנראה לא תצטרך להשתמש בה." וכך אגב נראה שנוהג כיום גם הבנק המרכזי בארה"ב עם תוכנית ההרחבה הכמותית (QE3) ולדעתי במידה פחותה גם בנק ישראל שנראה שהעדיף "לשמור תחמושת" ולא להוריד את ריבית חודש ינואר.

"ההבדל היחיד בין אזהרה לאיום הוא אם אתה זה שנותן את האזהרה או מקבל אותה" – אורסון קארה

האם באמת יש כזה דבר כלכלת בזוקה? האם באמת הוצאות הממשלה ומדיניות הבנק המרכזי הם המקורות העיקריים לצמיחה ולשגשוג כלכלי? מדובר במכבסת מילים לרעיונות שחלפו מהעולם. רעיונות שגרמו אז למשקיעים, חברות ומוסדיים לשבת על הרי מזומנים ולחכות לסוף המלחמה של הממשלות בהם ולסיום אי הוודאות שנגרמת. כלכלת בזוקה היא לא הפיתרון לשום דבר, להיפך, פרוק חסמים שהציבו ממשלות, פירוק קבוצות כוח שיצרו ממשלות, עידוד עסקים וצרכנים ע"י הפחתת מיסים והגבלות.
"רק אדם מת ראה את סוף המלחמה" - אפלטון

הדבר הכי מטומטם שאתה יכול לעשות עם הכסף שלך
מדד הפחד והתנודתיות, ה-VIX, נפל ביום שישי לרמה של 20.6 נק' , הרמה הנמוכה ביותר מזה כחמישה חודשים. האם הוא מרמז שהמצב נרגע? כמו שאר האסטרטגיות לטווח קצר, גם מדד התנודתיות לא מצליח לחזות את כיוון השוק. הוא החמיץ את נקודות הפיתול הגדולות ביותר בשוק את משבר האשראי, התרסקות הבזק באוגוסט האחרון, החששות מהחוב הריבוני באירופה ועוד...  המשקיע ראיין פורמן, מ-CFA, טוען ש"בלי כדור בדולח, השערות על תנודתיות השוק, חייב להיות אחד הדברים הכי מטומטמים שמשקיעים יכולים לעשות עם הכסף שלהם". אחרי משפט כזה באמת לא מתחשק לנסות לחזות... אולי בכלל לא כדאי לנסות לחזות ולצפות לכלום?:

"המלחמה היא ממלכת אי הוודאות" – קרל פון קלאוזביץ

"ה-S&P500 ישיג בעשור הקרוב תשואה של 5% בלבד"
בסקירה האחרונה שלנו, שנכתבה ופורסמה בעיצומן של הירידות בשעות הצהריים של יום חמישי האחרון, כתבנו כי נתוני התעסוקה של ADP שיפורסמו מאוחר יותר עשויים להפוך את המגמה בחזרה לעליות, מה שבאמת קרה (ראו הרחבה). אבל, כמו שלא ידענו בוודאות אם הנתון באמת יפתיע לחיוב, אין בעולם אנליסט, סוחר או משקיע שמצליח לחזות בעקביות את כיוון ועוצמת המגמה של הטווח הקצר.
 
עם זאת, לחזות לטווח הארוך זו כבר משימה הרבה יותר פשוטה. אחת הדרכים המקובלות לכך היא השוואת היחס בין מחיר השוק לבין הרווח (מכפיל הרווח). אך אין הכוונה למכפיל הרווח השולי, כלומר הרווח הנוכחי של החברה, שעשוי להיות אלים מאד בתנודתיות שלו, אלא ברווח ארוך הטווח (הממוצע).  
המשקיע האגדי של GMO, ג'רמי גרנתאם, מעריך כי נרמול רווחים שכזה כיום מאותת כי ה-S&P500 צפוי לספק לאורך 10 השנים הבאות תשואה ממוצעת נמוכה מזו ההיסטורית. ג'ון הוסמן, מ-hussman funds, מעריך כי מכפיל הרווח ההיסטורי על מדד ה-S&P500 מתמחר לעשור הקרוב תשואה שנתית של 5% בלבד, לעומת תשואה ממוצעת של כ-10% במאה ה-20. (המקור).

בתרשים המצורף ניתן לראות כי הרווח העתידי החזוי ממדד ה-S&P500 (לפי מכפיל הרווח ההיסטורי) - הקו הכחול, נמצא בקורלציה עם התשואה שהתקבלה כעבור 10 שנים בפועל. כעת כפי שניתן לראות בתרשים, היא מנבאת תשואה, כאמור, של 5%. האם אלה חדשות רעות? ממש לא! ראשית, תשואה של 5% עדיפה על התשואות השליליות שהיו ב-500 S&P בעשור האחרון. שנית, היא בטח עדיפה על התשואה השלילית של 0.18%- שתקבלו על אג"ח אמריקאית ממשלתית צמודה ל-10 שנים (שהרי גם מניות מספקות הצמדה מסוימת לאינפלציה) ולמעשה עדיפה גם על האג"ח האמריקאית ל-10 שנים שאינה צמודה, שנותנת  1.95%, וזה בטח יותר טוב מה-0% תשואה שאתם מקבלים על מזומנים.

אם נגיד מספיק פעמים את המשפט: "בשנה הקרובה שוק המניות יכה את שוק האג"ח", יש יותר סיכוי שזה להתגשם?

רבים תופסים את האירו כבעל סיכוי רק לכיוון אחד – למטה!
האירו נופל מול הדולר כבר חמישה שבועות רצופים, רצף הירידות הארוך ביותר מזה כשנתיים. זאת על רקע משבר החוב באירופה והורדת הדירוג להונגריה. מול השקל היורו נפל משער של 5.20 באוגוסט 2011 ל-4.90 ₪  כיום, ירידה של 6.1%. סוחרים רבים החלו להמר נגד היורו. ההפרש בין המהמרים על התחזקות היורו למהמרים להיחלשותו עמד בתחילת החודש על 139 אלף. הבעיה הגדולה של האירו היא לא חולשה נוכחית שלו, אלא חשש שבעתיד יתממש סיכון של קריסה פתאומית שלו. 

"לאדם מת אין שום הבדל קטנטן מזוין מי ניצח במלחמה" – ג'וזף הלד (מתוך הספר מלכוד 22)

מחר - הנפקת אג"ח ממשלתי שקלי ישראלי ל-30 שנה
מחר ינפיק האוצר לראשונה אגרת חוב שקלית ל-30 שנה (קופון של 5.5%). הפעם האחרונה שבה הנפיק אג"ח שיקלית ארוכה הייתה (אם אני זוכר נכון) בסביבות 2006, אבל גם אז הטווח היה רק ל-20 שנה. הרבה אומרים לי "מי ייקח את הסיכון להשקיע פה ל-30 שנה" אבל עובדה שישנה אג"ח צמודה ל-30 שנה שנסחרת בתשואה לא גבוהה כ"כ של 2.9%. אז נכון שיכול להיות שאנשים מאמינים שמתישהו יגיע גל אינפלציה נוסף, אבל במדיניות הקיימת בשנים האחרונות תרחיש כזה הוא בהחלט לא סביר כ"כ. לאוצר יש כנראה כמה סיבות למהלך, הראשונה, להאריך את המח"מ של החוב, כדי להפוך אותו ליציב יותר. השנייה, להיות נוכח גם בשוק של הטווחים הארוכים מאד, שם לעיתים יש שחקנים אחרים. האוצר אולי רוצה לנצל את הבריחה לנכסים בטוחים היום בעולם, אף שישראל איננה נתפסת וכנראה גם לעולם לא תיתפס כגן עדן בטוח, היא בכל זאת מעוררת עניין מסוים. סיבה שלישית עשויה להיות בשכלול שוק האג"ח הישראלי, מה שייתן לו יותר כבוד והערכה מצד משקיעים, שרוצים לראות ציפיות לכל הטווחים. הן ציפיות לאינפלציה והן לסיכון. זה עשוי להקל גם על החברות במשק גם מבחינת תכנות החוב שלהן וגם מבחינת בניית תחזיות לסיכון ואינפלציה.

עקום תשואות מפוזר וארוך יותר הוא מבחינתנו דבר טוב בכל מידה, מה שכן הוא חייב נזילות. עד סוף החודש מתכנן האוצר להנפיק 400 מיליון שקל מהאיגרת. זה אומנם לא הרבה, אך גם הביקושים כנראה לא יהיו בשמיים. בשביל ההתחלה מדובר בסדר גודל הגיוני. בהצלחה!


תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים

מחפשים אסטרטגיה...

ירידות הבוקר באירופה והיורו נחלש בעולם בהמתנה להנפקת אג"ח ל-10 שנים של צרפת, היום בסכום של 8 מיליארד אירו. טרם ההנפקה התשואה על האג"ח הצרפתית עלתה בשלוש נקודות בסיס ולאחריו נותרה כמעט ללא שינוי. כעת ממתינים המשקיעים לפרסום מדגם השינוי במספר המועסקים בארה"ב של ADP, נתון שצפוי לשפוך אור על מצב שוק העבודה שם, ולפרסום מדד נהלי הרכש בסקטור השירותים.

אנו מעריכים כי הירידות הבוקר יכולות בקלות להפוך לעליות אם שני האינדיקאטורים הללו יפתיעו לחיוב. זהו פשוט שוק לחזקים.
(קראו על אסטרטגיות השקעה אמיתיות בהמשך)





לקראת עונת הדו"חות לרבעון הרביעי
מאז הכניסה בפועל לרבעון הרביעי (2011) הורידו אנליסטים את תחזיות הרווחים שלהם לרווחי החברות לרבעון הרביעי (ביחס לשנה קודמת). להלן תרשים המתאר זאת, שנבנה ע"י חברת ההשקעות Bespoke למדד ה-S&P500. להמחשה, ב- 30 בספטמבר, היום הראשון של הרבעון, עמדו ממוצע התחזיות על 14.1%, היום הוא כבר סביב ה-6.2%.

מצד אחד אתם בטח מתוסכלים ורואים החמרה, אבל למעשה, אלה כבר חדשות ישנות. דווקא תחזיות רווחים נמוכות מעלות את הסבירות להפתעה של התוצאות בפועל על התחזיות, וזה כבר דבר שהשוק מאד אוהב.

"קנה והחזק" זו לא האסטרטגיה הכי טובה
כתב העת לתכנון פיננסי ביצע מחקר על אסטרטגיית ההשקעה הפופולארית של "קנה והחזק". מהמחקר עולה שלמרות הפופולאריות שלה, קניה והחזקה היא לא אסטרטגיית ההשקעות הטובה ביותר. במקומה הם מציעים אסטרטגיה של קניה ומכירה פעמיים בעשור. מועדי הקניה והמכירה נגזרים מרמת מכפילי הרווח ל-5 שנים (PE5). (גרסה של מכפיל הרווח ל-10 של פרופ 'רוברט שילר מאונ' ייל).
האסטרטגיה:
מתחילים עם תיק של 50% במניות ו-50% אג"ח.
כאשר שוק המניות בחסר, לפי כאשר PE5 יורד ל-10 וחצי או פחות, מגדילים את אחוז ההשקעה במניות ל-60%. כאשר שוק המניות מתומחר ביתר, לפי PE5 מעל 22, יש להפחית את אחוז ההשקעה במניות ל-40%. בכל יתר הזמן חוזרים ליחס של 50%-50%, תיק ניטרלי.

ההיסטוריה מראה כי לרוב נדרשות פעולות של מכירה וקנייה פעמיים בעשור.
החוקרים ציינו כי בעוד האסטרטגיה של "קנה והחזק" בתיק של 50% אג"ח ו- 50%מניות משיגה לאורך זמן תשואה של 8.21% עם יחס שארפ של 0.352 (תשואה ליחידת סיכון), תיקי טקטי של 60% אג"ח ו-40% מניות או להיפך מביא את התשואה הצפויה ל-8.40% ואת יחס שארפ ל- 0.369. ואם הולכים על האסטרטגיה הזאת בצורה אגרסיבית יותר, של 70% או 30% כבר הייתה מתקבלת תשואה של 8.58% עם יחס שארפ של 0.379.

נכון, האסטרטגיה הוסיפה תשואה ובשארפ גבוה יותר, אך מדובר בתוספת ממש קטנה של 25-50 נקודות אחוז לשנה. עם זאת, לאורך שנים התשואה הזאת מצטברת והופכת למשמעותית הרבה יותר. אחת הטענות נגד האסטרטגיה היא כי תוספת תשואה של 0.3% בשנה לא מצדיקה את הסיכון לנוכח חוסר הוודאות הקשורה באימות האסטרטגיה. ועדיין, נראה שמשקיעים מרגישים יותר נוח לדעת שהכסף שלהם נמצא באסטרטגיה כלשהי. סקר שנערך בארה"ב ב-2010 בקרב יועצי השקעות מצא ש-66% מהלקוחות מעדיפים לדעת שההשקעה שלהם מנוהלת באסטרטגיית ניהול השקעות טקטית, בעוד רק 34% העדיפו את האסטרטגיה המסורתית של לקנות ולהחזיק.

לא צריך אסטרטגיית השקעה מתוחכמת, מספיק שתוסיפו סחורות
אסטרטגיית ההשקעות הטקטית שתיארנו בפסקה הקודמת עשויה להוסיף בממוצע 0.3% בשנה. אף אחד לא אומר שזה רע, אבל יש מחקרים אחרים שמצאו דרכים להוסיף תשואה לתיק ההשקעות עם פחות מאמץ.  מחקר שהוזמן על יד  PIMCOמצא כי הוספת סחורות לתיק ההשקעות מוסיף לתשואה הממוצעת לאורך זמן.
וזה עוד מחקר מ-2006, לפני הזינוק במחירי הסחורות...

שוק העבודה בארה"ב – המפתח לצמיחה עולמית
רבים תולים בהתאוששות שוק העבודה האמריקאי את המפתח לצמיחה העולמית. עם כל הכבוד לאירופה ולסין, הצגנו בעבר מחקרים שטוענים שהעולם איננו שטוח, כמו שנוהג להציג אותו תומס פרידמן, אלא היררכי. כלומר, ההשפעה שיש לכלכלה האמריקאית על העולם איננה קשורה רק בגודלה אלא בעיקר בהיררכיות שלה. ולאחר ההקדמה, נמשיך את סיפורינו על שוק העבודה האמריקאי. החדשות האחרונות לגביו הוא שפחות אנשים מחפשים עבודה, תופעה שמיוחסת לפרישה מוקדמת של דור הבייבי בום ולבחירה, בעיקר של נשים, לנצל את תקופת הדשדוש כיום לחזרה ללימודים האקדמאיים עד יעבור זעם. בעיקר יציאות אלה ממעגל מחפשי העבודה הצליחו להוריד את שיעור האבטלה בארה"ב מ-9.1% ל-8.6% בחודש נובמבר. מחר צפוי להתפרסם הנתון לחודש דצמבר שצפוי שיעלה מעט ל-8.7%. בתחום ייצור המשרות החדשות אין הרבה חדש, היום יפורסם מדגם מקדים של ADP שצפוי להראות כי המשק האמריקאי ייצר בדצמבר 178 אלף משרות. הערכות הן כי ייצור של מעל 150 אלף משרות בחודש מובילות לירידת שיעורי האבטלה. בזמן ששיעורי החיסכון של האמריקאים נאכלים וברקע קושי בנטילת אשראי, התאוששות שוק העבודה הוא הדרך העיקרית להנעת הצריכה, המהווה 70% מהכלכלה האמריקאית.
 
מדד מנהלי הרכש- אם אהבתם אותו חכו להיום
מדדי מנהלי הרכש בתעשייה שפורסמו ברחבי העולם השבוע הפתיעו כמעט כולם כלפי מעלה, בלטו המדדים באוסטרליה, בריטניה וארה"ב, שם טיפס מ-52.7 נק' ל-53.9 נק' (נזכיר כי ערך מעל 50 מעיד על התרחבות). מי שאהב אותם, אולי יקבל היום חיזוק ממדד מנהלי הרכש בשירותים. מוקדם יותר פורסם המדד בבריטניה וזינק לשיא של חמישה חודשים, ובארה"ב שיפורסם מאוחר יותר הציפיות גבוהות, לעלייה מרמה של 52 נק' בנוב' ל-53 בדצמבר, זאת בשל עונת חגים טובה בארה"ב שהוציאה כזכור את האמריקאים לטירוף של קניות ע"ח החסכונות שלהם. בינתיים באירופה התוכנית מתקדמת, לא בטוח בכיוון הנכון:

תוכנית החילוץ של אירופה

תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים