רבים שואלים : מה כיוון הכלכלה?

בכל רחבי הארץ מנהלי השקעות שואלים את אותה שאלה:
מהו כיוון הכלכלה?
ביומיים הקרובים ינסו המשקיעים לקבל לכך תשובות מנתוני הצרכן האמריקאי, אך בינתיים, תשואות האג"ח היורדות ממשיכות לאותת שהתשובה היא: צמיחה אנמית, חסרת אינפלציה וריבית.
האם הפאסימיות המגולמת בשוק נובעת מאי הוודאות, או שמא זאת דווקא האי הוודאות, שנותנת תקווה שמשהו אולי ישתפר, ומונעת מהציפיות ליפול אפילו יותר?



הצרכן האמריקאי – זהיר, אך לא בפאניקה
נתוני המקרו המרכזיים שיפורסמו בימים הקרובים הם נתונים על הצרכן האמריקאי. ביום שני נתוני המכירות הקמעונאיות יחד עם מלאיי העסקים וביום שלישי מדד המחירים לצרכן. האינדיקטור המקדים, אמון הצרכנים של אונ' מישיגן, שפורסם ביום שישי אכזב מעט כשירד מ-73.2 נק' ל-72.0 נק'. בממוצע של הטווח הארוך הוא נע על 80 נק', כך שהמדד הנוכחי נמצא נמוך ממנו. מצד שני, בחודש אוג' האחרון עמד המדד ברמה נמוכה בהרבה של 55.8 נק'. מדד אמון הצרכנים מושפע מאד בעיכוב משוק המניות, ממחירי הדלק ומשוק העבודה, במיוחד מנתון תביעות מחוסרי עבודה. בסך הכל, מדובר בטווח ערכים שמצביע על זהירות של הצרכנים, טווח ערכים המאפיין בעיקר אי וודאות, ופחות אינדיקטור לפאניקה.

אז מאיפה אמרתם שיבוא המיתון? מהממשלות או מהצרכנים?
1.קיצוץ בהוצאות הממשלתיות? אתם באמת מאמינים שממשלות בעולם מתכוונות להקטין במצב עולם כזה הוצאות? האמריקאים יקטינו הוצאות לפני הבחירות? האירופאים יקטינו הוצאות כשברקע מחאות? הסינים יקטינו הוצאות שרק בסוף שבוע הודיעו על חבילות תמריצים נוספת? הריביות הנמוכות של היום ימנעו ממישהו להקטין הוצאות? אולי מדינות ה-PIIGS  יקטינו באופן צנוע את הוצאותיהן, אך באופן כללי לא נראה שהסקטור הממשלתי בעולם בדרך למגמה כזאת.
2.קיצוץ בהוצאות הצרכנים?  ישנם כיום לא מעט גורמים שעשויים להיות זרז להגדלת הוצאות של הצרכן:
1)אפקט העושר - התאוששות במחירי הבתים בארה"ב ועלייה במחירי המניות כתוצאה למשל מעונת דו"חות טובה, מסוגלים למשוך את הוצאות הצרכנים למעלה.
2)שיפור בשוק העבודה – שיעור האבטלה בארה"ב כאמור במגמה חיובית ועדיין יתכן שהנתונים החלשים יחסית בשלושת החודשים האחרונים הם עונתיים.
3)סביבת ריבית נמוכה לאור זמן ממושך ומוכנות של בנקים והסקטור הפיננסי לתת אשראי, מוזילה למשקי הבית את עלויות המימון ומפנה להם כסף לצריכה מוגברת. נתונים אחרונים מארה"ב מראים על עליה בנטילת אשראי צרכני בקצב המהיר מזה שנים. ראו גרף המתאר את הירידה בהוצאות של משקי הבית האמריקאים להחזרי חובות.
4)   התייצבות באירופה – התייצבות המשבר באירופה עשוי להביא לעלייה באמון הצרכנים ואיתו לאופטימיות שתתמוך בצריכה.
5)   צפי לאינפלציה – סביבת הריבית הנמוכה אם תלווה בעליית מחירי הסחורות תעלה חששות לאינפלציה שמעודדת מצידה צריכה.

הנפקה טובה לאיטליה אז למה מודיס' מורידה לה דירוג?
מודי 'ס הורידה את דירוג האג"ח הממשלתיות של איטליה בשתי דרגות מ-A3 ל- Baa2. רמה אחת מעל רמת "זבל". עם תחזית שלילית. וואי, וואי, מה קרה במכירה הפומבית של האג"ח הממשלתיות באיטליה ביום שישי בבוקר שאחריהן מודיס' החליטה להוריד את הדירוג שלה, האם הקונים דרשו ריביות כל כך גבוהות? לא, להיפך! איטליה מכרה אג"ח לשלוש שנים בסכום של 3.5 מיליארד אירו בתשואה ממוצעת של 4.65%, הרבה פחות מה- 5.3% שנדרשו לשלם בחודש שעבר עבור הנפקה דומה. אז איך זה יכול להיות? לדעתנו ההסבר הוא שחברות הדירוג פשוט מגיבות באיחור ממש לא אופנתי. מצד שני, יש הטוענים שתשואות האג"ח האיטלקיות מעוותות ע"י ביקושים מלאכותיים של הבנק המרכזי של אירופה, שמקבל לשם כך הזרמות כספים מהבנק המרכזי באירופה, ולכן לא משקפות את המציאות הבעייתית. אם זאת הייתה התשובה היינו מצפים לראות עסקאות רבות של מכירות בחסר שהיו מעלות את התשואות בחזרה לרמה המשקפת את הסיכון שלהן. 


אין דבר כזה "מס חברות"
לפני כמאתיים שנה כלכלן צרפתי בשם פרדריק באסטייה טען כי "ממשלה היא אותה המצאה שבאמצעותה כל אחד מאמין שיוכל לחיות על חשבון אחרים". כמעט 150 שנה מאוחר יותר הסביר זוכה פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן כי לאנשים יש שתי דרכים להאמין בטענה הזאת. הראשונה, שניתן למסות חברות והשנייה, שניתן להדפיס כסף. פרידמן התייחס למיתוס הראשון והסביר שאי אפשר באמת להטיל מס על חברות. "חברות לא משלמות מיסים, רק אנשים יכולים". מס חברות, הוא הסביר, אינו משולם ע"י החברה אלא ע"י בעלי המניות (לרוב הציבור דרך החסכונות הפנסיוניים), הצרכנים (דרך מחיר מוצרים גבוה יותר) או ע"י עובדי החברה (בשכר נמוך יותר) – החלוקה בניהם תלויה בגמישות. פרידמן מסביר שהדרישה "אל תמסו את האנשים תמסו את החברות", היא אשליה של אנשים שאינם מבינים בכלכלה. המיתוס השני, של הדפסת כסף, הוא בסה"כ אינפלציה שיוצרת מס סמוי.

"וודאות מבטיחה קריסה מרהיבה"
"אוי לא!" הכריזו פרשנים, "המשק לא יכול להתאושש כל עוד הוא מתייסר באי וודאות". מנקודת מבט המשקיעים השווקים דורשים ודאות כדי לתפקד. אבל למעשה, אם תחשבו על זה, כדי שבאמת יתבצעו עסקאות צריכים להיות חילוקי דעות לגבי המחיר. דווקא כאשר ישנה הסכמה לגבי השווי ההוגן אין סיבה לבצע עסקאות ולכן גם אין מחזורים. ויותר מזה, ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שכן ישנה הסכמה קבוצתית – לרוב מתברר בדיעבד שהעדר נוטה לטעות בצורה מביכה ובאותם מקרים נדירים שבהם קיים מחסור בחוסר ודאות, התוצאה היא בדרך כלל אסון מרהיב. מספיק שתזכרו בודאות הכוזבת סביב השיא של בועת הדוט קום ("רווחים לא חשובים") או בשפל של מרס 2009 ("התהום לפנינו!"), כדי להבין שודאות היא לא מה שאתם מחפשים.

"בפעם הבאה שאתה שומע איזכור על ודאות, שאל את עצמך: כמה פחות אתה באמת יודע היום לגבי העתיד לעומת מה שידעתך בשבוע או בשנה שעברה?"

 

בדיקה מעניינת דרך שירות חיפוש המגמות של גוגל (Trends Google) מגלה כי קיים דפוס לשימוש המונח "אי הוודאות" באמצעי המדיה (ראו גרף). ניתן לראות בגרף כי לקראת כל תחילת השנה, יתכן על רקע פרסום התחזיות הרבות לגבי נושאים רבים, נוצרת לאנשים התחושה כי ישנה ודאות לגבי השנה הקרובה. אלא שמהר מאד, כשהתחזיות אינן מתממשות תחושת אי הוודאות עולה משמעותית. לקראת אמצע השנה מתחילה תחושת הודאות לחזור, מתוך אולי ציפיה שהמחצית הראשונה מאותת משהו גם על המחצית השנייה, הנחה שכמובן מתנפצת גם היא מהר מאד. יש המייחסים את העונתיות בתחושת האי וודאות לתקופות חגים. מעניין מה אקבל לכריסמס?

ההיסטוריה מראה כי הדרך הטובה ביותר לחזות את מחיר הנפט 10 שנים קדימה הייתה לקחת את ממוצע תחזיות האנליסטים ולהכפיל (או לחלק) אותם ב-5.

תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים


פאניקה איננה אסטרטגיית השקעה, אבל פאניקה של מישהו אחר כן:
בני אדם "מתוכנתים" אבולוציונית לחפש דפוסים ורצפים, תכונה שתרמה לאנושות. אין ספק שמשקיע שרואה
דפוסים בנתונים כספיים למשל הוא בעל יתרון ענק, אבל רק אם אלה באמת היו שם. הנטייה לחפש רצפים בכל
מחיר עלולה להטות את שיקול הדעת ולרמות את המוח, במיוחד כשזה מגיע להשקעות.
ואכן, הפתעות ברווחי חברות או בנתונים כלכליים כאלו או אחרים נמצאו אקראיים למדי, גם אם לעיתים נראים
כבעלי דפוס ברור. אבל מה אם רבים בכל זאת מאמינים שמדובר בדפוס ובמגמה שתמשך? במקרה כזה אפשר לצפות
אולי לתגובה זמנית מוגזמת של המחיר. להלן שלוש אסטרטגיות השקעה המבוססות על ההנחה הזאת:

אסטרטגיה ראשונה: האם כדאי להשקיע במניות שנפלו?בשורה גדולה הגיעה יום אחד לשווקים הפיננסים. כולם מיהרו לעכל את המידע החדש ולהחליט מה לעשות. אבל האם המידע הגיע אל המשקיעים בצורה נכונה? מחקרים רבים מראים שלא. במאמר מ 1997- בשם "מודל של סנטימנט המשקיעים", של פרופסורים מאוניברסיטת שיקגו והרווארד נטען כי נמצאו ראיות שבחלק מן המקרים המשקיעים מגיבים לחדשות מעט מדי, ובמקרים אחרים, יותר מדי. החוקרים הציעו מודל אחר, המבוסס על רעיונות מן הפסיכולוגיה, לתשובה כיצד משקיעים טועים כשהם מעבדים מידע חדש.
הם השתמשו במאמר חשוב משנת 1985 , אונ' ויסקונסין ושיקגו שמצא שמניות שהשיגו 5 השנים תשואה נמוכה היו בעלי סיכוי גבוה להכות מניות שהשיגו באותה תקופה תשואה גבוהה (גם לאחר ביצוע ההתאמות סיכון) עבודות מאוחרות יותר אמתו את הממצאים הללו. ההסבר לכך הוא שרצף של הפתעות חיוביות מביא את המשקיעים להיות אופטימיים יתר על המידה (ולהיפך).
חיפשנו דוגמאות לכך בשוק המניות הישראלי (מדד ת"א 100) ומצאנו 14 חברות (מאז 1991) שעמדו בקריטריון של ביצועי חסר במשך חמש שנים רצופות. בדקנו האם לאחר אותן 5 שנים היה להן סיכוי טוב יותר להכות את השוק.
אלא שמכיוון שלא נמצאו מקרים רבים כאלה, מכיוון שתקופת המדידה הייתה קצרה, שונות גבוהה בין החברות ושרידות במדד שמטה את התוצאות, אי אפשר להתייחס לבדיקה כמדעית. ועדיין, מהמעט שיש, אפשר לראות שהאסטרטגיה הצליחה להשיג באותן שנתיים תשואה עודפת ממוצעת של 86.8% (גם אם מנטרלים את מניית טאוור שזינקה בשנתיים שלאחר חמש שנות ביצועי חסר ב 961%).

אסטרטגיה שנייה - להשקיע בחברה שכבר זינקה על רקע דו"חות טובים ,לא מעט מאיתנו חווים מפח נפש למראה חברה שזינקה לאחר שפרסמה דו"חות מעולים, וחושבים איזה חבל שלא השקענו בה ופספסנו את העליות. אבל האם באמת פספסנו? הראיות מצביעות על כך שהמשקיעים אומנם רואים את החדשות הטובות ומעלים את מחירי המניה לאחר הפרסום, אך לא גבוה מספיק. למניה ממוצעת יהיו עוד ששה חודשים של עליות מתמשכות עד להגעה למחיר הסופי. כלומר, כאסטרטגיה כדאי לקנות מניות לאחר ההכרזה החיובית, גם אם המחיר כבר נראה יקר (ולהיפך בחדשה שלילית).כמובן שלא כל החברות מגיבות דומה ובחלקן מידע פנים כבר דלף לפני הפרסום. במידה ומחיר המניה כבר החל לזחול כלפי מעלה בתקופה שלפני הפרסום האסטרטגיה עשויה לא לעבוד.

בשורה התחתונה, משקיעים נותרים סקפטיים לגבי מידע חדש ששונה מזה שציפו קודם ונוטים לעדכן בהדרגה את דעותיהם.
אסטרטגיה שלישית – בחירת מניות לטווח קצר ולטווח ארוך ,
למרות שהשקעה במניות מומלצת בעיקר להשקעה לטווח ארוך, בשל התנודתיות הגבוהה, עדיין ישנם משקיעים שלא יעזור כלום משקיעים לטווח קצר. הם אומנם יכולים להישבע שבאו לטווח ארוך, אבל ימהרו לממש מניה שזינקה או נפלה. ההחלטה אם להשקיע לזמן קצר או ארוך צריכה להשפיע על סוג המניות שבוחרים בכל תקופה.
להשקעה לזמן קצר דווקא כדאי להשקיע במניות של חברות צמיחה (לעומת חברות ערך) .הסיבה לכך היא שלחברות ערך קיים סיכוי גבוה יותר להטיית תחזית הרווח כלפי מעלה בטווח הקצר ולמטה בטווח הארוך (ולכן גם למחיר).
מחקרים מראים כי ציפיות הרווחים לזמן קצר של 6 חודשים לרוב נמוכות יותר אצל חברות צמיחה וגבוהות מידי אצל חברות ערך. והפוך בטווח הארוך.

תודה לאמיר כהנוביץ - כלכלן ראשי - כלל פיננסים



פרטים נוספים באתר www.Broker.co.il

מסחר בבורסה בתנאים הטובים ביותר - קבל 3 הצעות למסחר עצמאי בארץ עוד היום!

השוואת בתי השקעות בישראל
מכללות בשוק ההון ולימודי שוק ההון
תוכניות חיסכון , פוליסה פיננסית , חיסכון לילדים
ניהול תיקי השקעות
מסחר במט"ח , מסחר בפורקס , אינטראקטיב ברוקרס